פה בקצה החוטם - בכרמל

ל"ג נובמבר 2011 (הידוע גם בתור השביעי בכסלו) 

אמרנו שפעם בחודש קדוש ואכן עמדנו בזה. זה הצריך גמישות קלנדרית  מסויימת  אבל ב 33 בנובמבר יצאנו לדרך ושמרנו על העקרונות שלנו. 

הפעם באו גם קובי ועמיר  יחד עם מירי סבתא נשארה בבית לסרוג ולהכין שלייקאלאך. 

 במסגרת דע את סביבתך הלכנו מעין צור לבנימינה דרך חוטם הכרמל.

כולם הגיען במצב רוח טוב מה שלא מובן מאליו בכלל במסגרת כל מאמצי התאום והמנהלות.  אנחנו עדיין תחת רושם של הסעודה בשבוע שעבר אצל גדי במסעדה בנמל יפו שנפתחה סוף סוף. יום אחד כשהוא יהיה שף מפורסם הוא גם יבוא איתנו.

בגלל לחצי התנועה ההיסטריים כל העולם ואחותו ביקרו בשבת בגני הנדיב - השארנו הביקור שם  לפעם אחרת ביום חול והתחלנו  את המסלול מאורט בנימינה. מצאנו את הסימן של השביל עם מגן דויד והרגשנו מאוד ציוניים

תחילת המסלול הציוני 

 יצאנו על השביל לעין צור . בדרך הסברתי לאלון מה זה מעיין כי גם בעיניי מעיין זה עדיין סוג של פלא. ראינו זרזיף מים שזכה מיד לתואר לכנוי נהר " . תיקנתי ל"פלג " ואלון אמר שיש אחד כזה אצלו בגן . ראינו גם בית מרחץ ואת המקום של הנביעה שממנו  אפשר ללכת בנתיב המים  והמון רב וצוהל חגג את השבת החורפית.

אלון והפלג מדגים מנהיגות "ב 2 טורים" 

גם עמיר הלך - לפחות חלק מהזמן

עמיר זורע במבה אדומה 

אלון בצל אלון 

נחנו קצת בצל אלון עם גזע נבוב ועמיר חילק לנו במבה אדומה.  המשכנו דרך היער ועלינו ועלינו אני מאוד רציתי לראות את הים ואלון היה מאוד מבסוט כשהתברר לו שבקצה העליה באמת עדיין לא רואים את הים - כמו שאבא שלו אמר (ולא כמו שאני אמרתי.) 

עמיר היה שותף למהלכים ובמסגרת האובססיה לציצים בדק גם את עמידותם שלי הציצים שלי 

במסגרת ההערכות הבטחונית שלנו אלון זכה לתואר מפקד  הדגים סימני ידיים להליכה בשני טורים וגם הסכים שנקרא לו גְבוּרִי ואחר כל בוּרִי וגם בּוּבִי .  היה לנו דיון האם לוּלִי הוא שם ראוי למפקד קשוח שיכול לגייס תחת פיקודו את ספיידרמן יחד עם פיטר פן ודויד המלך.  היו דעות לכאן ולכאן ולא נרשמה החלטה. אחר כך חיפשנו מקל ראוי לנשק נגד הרע שבראש ההר. נמצא אכן מקל כזה שהפך לנשק חדש שכונה פישטון. 

אלון מירי והפישטון בכניסה לארמון . הרע ברח . 

אלון הסביר שהפישטון דומה לחרב אבל זה יותר חזק כי זה ממולא בברזל מבפנים  הפישטון אכן עבד כי כשהגענו לקצה הרכס הרע באמת ברח משם כל עוד נפשו בו. בדרך פגשנו מטיילים שאלון סיפר להם שהוא כבר בכיתה אלף...

סוף סוף ראינו את הים בקצה הצוק בחרבת עקב המכונה גם "הוילה הביזנטית" סיכמנו שזה הארמון. אם יש ארמון אז יש גם מלך

ברור לכם מי היה המלך וגם מי זו המלכה. אלון הזמין אותי לאכול גזר מלכותי איתו בארמון . כשנכנסנו התברר שאין שולחן בארמון אבל אלון פשוט פתר את זה בכךכשהסביר לי  שבארמון שלו אוכלים בעמידה.

הארמון והנסיכים  בקצה החוטם 

למרות המלכותיות התברר שגזר מלכותי צריך להחתך על ידי המלך עצמו ועסקנו כמעט עשזר דקות בחיתוך דמיוני של גזר מלכותי בסכין מלכותי במטבח המלכותי.  

עמיר ציפה את רצפת הארמון באפרופו את הבמבה הוא זרע בדרך וייתכן שבשנה הבאה יצמחו שיחי במבה אדומה על מורדות הכרמל. אלון חיפש את סימני השריפה כשדיברנו על הכרמל ואולי קצת התאכזב שפה שום דבר לא נשרף וסמי הכבאי נותר מחוסר עבודה.

אחרי ששבענו מהים והנוף התחלנו לרדת  בהתחלה עוד כרסמנו יחד בייגלה מלכותי עם סומסום מלכותי אך ככל שהתרחקנו מהארמון התפוגג המלכות וגם הפישטון חזר להיות ענף .

קובי עם עמיר על כתפיו נעלם די מהר במורד ואנחנו – מירי אלון ואני פלסנו דרך בין הסלעים והסדקים על שפת התהום .

את הסלעים במורד המצוק אלון עבר את הדרך הזו כולה על 2 רגליו עם המגפיים האוסטרליות שבהם הוא ממש מתגאה ורק כשהגענו למטה חלה התמוטטות קלה והוא טיפס קצת לי ובעיקר למירי על הכתפיים .

ראינו גם רקפות ראשונות, את הבית בכרכור מרחוק כי הרי יש לנו בית בן 8 קומות והוא בולט מעל כל הבתים האחרים גם  את הים ומטעי הבננות  ואת "מצילת הרכבת" שאותה חצינו בדרכנו לאוטו שחיכה מתחת לאקליפטוס בבנימינה.

יש כבר רקפות 

אלון מביט אל הצוק שירדנו ממנו 

עוד דיברנו  קצת על הברון רוטשילד ועל מה זה נדיב, על חוטם וצוקים, אבני צור והיה כף גדול.

הנה קצת על הברון רוטשילד

ואם כבר רודנסקי אז חייבים את זה  

ובמסגרת שיר סובב עולם – הנה אחד היפים

וזה סתם לכף  ו

והאתר של המסעדה של גדי פה וגם כמה פרסומים שכבר היו  

וצוף אומרת

אז ככה, אני נשארתי בבית, הכנתי ארוחה עם מרק כרובית שיצא טעים, אני חושבת שהתפ"א הוסיף, אולי גם חלב קוקוס והג'נג'ר.

פתאום  נכנסים עמיר כולו חיוכים ו"אפתה" מתנגן בשפה עמירית כזאת ואלון שמספר לי ברצינות מחויכת "אני אוהב אותך סבתא...בכלל אני (פאוזה) אוהב את כל המשפחה" ועמיר שדואג לשמש לו כהד מחרה ומחזיק אחרין במשהו שנשמע כך "בבתותך...כל חה." ואני שואלת אותו אתה אוהב את כל המשפחה? והוא בשמחה ..כן. ומחבק אותי חזק.

ישבנו לאכול ואלון סיפר על החרב הממולאת עופרת ואיך הוא היה מפקד וגם מלך שבארמון שלו לא יושבים לאכול אלא עומדים לאכול, עד עכשו אני לא יודעת אם באמת הם אכלו גזר או לא. 

הרגשתי חיבוק גדול של כולם מחבקים את כולם באהבתם. 

וזה כבר בבית - האוטו שלנו גדול וירוק