הציפורים שרות לאורך הירקון

אז כל העניין הזה של חודשים קצת מטשטש בחום הקיץ הראשון בספטמבר יצא השנה ב27 באוגוסט וככה הקטע של שביל ישראל של חודש אוגוסט התרחש  בראשון לספטמבר אבל בגלל שזה שבת זה מבחינה מנטאלית לגמרי אוגוסט.

עקב הנסיבות כמו שאתם יודעים נפלתי בקטע הקודם היה נתוח וכולי ועכשיו אני מתאמן בלקום

אז החלטנו לא לוותר ולשם הגדלת השמחה וההזדמנות  לחוות נגישות נכים בצורה בלתי אמצעית צרפנו לצוות את סבתא מרים סבא אמנון ושושנה .

ואני הרגשתי לפתע כנכה לייט שכן וזו היתה חתיכת הפקה שכללה ניוד כסא גלגלים שלי ניוד  סבתא מרים מראשון עם כסא גלגלים  שלה תאומים לגבי הגעת סבא אמנון עם הסקוטר ושושנה עם המקל, נסיון לגייס את שאר הבנים להליכה  והכנת כיבוד ותקרובת לכולם גם לאלו  שבסופו של דבר הבריזו - כל אחד מסיבותיו הטובות. 
וזה היה גם יום השנה ה 36 לנישואינו

אז בעצם המסלול החל עוד ביום חמישי כשהבאתי מחדרה שני גושי בשר כדי לעשות פסטרמה ביתית יצא מה זה טעים. היו עוד נספחים כגון סלטים וגבינות בגטים ובירות שגם אותם היה צריך לשנע נוסף לכל כסאות הגלגלים והנכים.

התחלנו בארבע אחה"צ כי אוגוסט וחשבנו לסיים בשבע. סבא אמנון היה בטוח שב 3 שעות נלך לפחות עשרה קילומטר.

לאט לאט הובהר לו שבטווח הגילאים המדובר עניין הזמן הוא בעל קצב משלו

אז נקבצנו בבית הקפה ליד האגם . התברר שלמרות התפאורה מסביב בית הקפה עם כל הדשאים והעצים הבית קפה הזכיר את השקם ברפידים – מי שמכיר מכיר או איזה פיצריה בתחנה המרכזית החדשה- ולמי שגם את זה לא מכיר -  נבהיר שמדובר בניחוחות טיגון ושולחנות דביקים

 הלכנו על כן  לשבת  על ספסל בצל העצים אל מול מרחבי הדשא והירקון ולאט לאט וכולם באו. עוד ארטיק ופיפי, וכבר אנחנו בדרך חיפשנו  ומצאנו את הסמל של השביל. על הדלת האחורית של הצפארי.  

אלון ועמיר עשו תורות על הכסאות גלגלים והסקוטר, אני כל הזמן נזכרתי בשיר "פנקס הקטן" – ביחוד כשהיא אומרת  לו "דחף אותי לשם" .

המסע לאורך הירקון גילה לנו נופים של נחל זורם  וקנה סוף וציוץ ציפורים וגשרים  התגלגלנו כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו והיתה נחת גדולה לכולם

פסחים

חיגרים ופסחים 

חיגרים

עלתה לדיון השאלה מה ההבדל בין פיסח וחיגר. אז התברר שהעניין מאוד מורכב
יש הגורסים שזה אותו דבר וחיגר זה לשון חכמים (כלומר התרגום הארמי)  -  ופיסח (שפוסח על צעדים) זה לשון תורה  ובכל מקרה  מדובר במום ברגל. לגבי חיגר יש שקושרים לבן אדם שמסתובב ("חג") או מי שנפגע מתחת לחגורה, או עניין שקשור לחריגה .  סברה אחרת שחיגר זה ברגל אחת ופיסח בשתיים. לעומתם אחרים אומרים שחיגר יכול להתרפא מהמום (אני , אני , אני ) ופיסח לא, רגע יש עוד,  יש אסכולה לפיה פיסח זה מישהו שבכלל לא יכול ללכת וחיגר זה אחד שצולע, ועוד אסכולה שפיסח זה מלידה וחיגר זה מתאונה ויש גם את אלה שטוענים שפיסח זה אחד עם קביים וחיגר זה אחד עם רגל קצרה יותר ובלי קביים. וכמובן שיש להבדיל מקיטע שבכלל חסרה לו רגל  ולקינוח קיטע-חיגר זה בכלל גידם- כמו טרומפלדור. שנהיה בריאים.

אישה חיגרת

אישה עם מום כלשהו נקראת סתם אישה חיגרת.

חיגר-קיטע

ש הרבה סלבס בתנך שהיו חיגרים – נוח בגלל שנשך אותו אריה, ובלעם, ויעקב אחרי המאבק במלאך, ושמשון הגיבור, מפיבושת בן דויד, המלך אסא , ופרעה שבימי יאשיה וכמה חז"לים.

יש מלא דינים והלכות בעניין ביחוד בעניני שבת וניוד קביים וכסאות גלגלים בתוך תחום הערוב, אתם לא באמת רוצים להבין את זה.  אבל הכי יפה זה שאם  רואים חיגר צריך לברך והשאלה היא  מה לברך? 

עיוורים (לא שייך אבל מום-מום ) 

פיזיותרפיה 

 אז ככה - אם זה חיגר מלידה מברכים "ברוך משנה בריות "  ואם זה חיגר אחרי הלידה מברכים "ברוך דיין אמת". ואני מקשה – איך יודעים אם זה מלידה או לא ?

טוב נראה לי שמיצינו. ועכשיו פיזיותרפיה 

הפיסחים שלנו עשו כל מיני קומבינציות של כסא גלגלים - סקוטר - מקל וכמו שאפשר לראות - מה זה נהננו

אלון נפגש עם יואל מוישה סלומון 

חרב באבנט

מבחינת מורשת זו היתה הזדמנות ללמד את אלון את השיר על יואל מוישה סלומון.  הסיפור בהחלט ריתק והיו שאלות לגבי זה שבן אדם הופך לציפור וכמובן החרב באבנט. והפואנטה – המופיעה גם בשיר האם היה זה סתם חלום אולי רק אגדה.

יואל משה סלומון - גרסת הדג 

יואל מוישה סלומון המקורי

ציפורים ירקוניות 

אנחנו בכל אופן שמענו הרבה ציפורים ראינו סוּף ונרשמה התלהבות כללית ביחוד כשצמחו לסַלְמוןכנפיים של ציפור(זו הגרסא של אלון  שהיא הגיונית כי אם יש נחל אז הגיוני שיש דגים)  






בדרך עוד אכלנו ארטיקים ממוכר ארטיקים מלא עליצות וצבע, שטען – כמה מקורי שכל הפוליטקאים גנבים ורמאים . יכול להיות?   

ממש על קו הסיום ראינו את המגרש של בית הספר לכדורגל של הפועל תל אביב !

ישבנו על שפת הנחל היה כבר חושך, עלה ירח ענק וצהוב מלא אנשים רצו ונסעו באופניים, סקטים וגלגיליות באו גם מתן ורות עם תלמה שהיא כדור של אושר וחמידות, סבתא מרים תקשרה איתה להפליא ביחוד בז'אנר הטולילולולו-צ'קיפיפיפיצ'וקו , שרון, אחותי, היתה בדרך והתבעסה מעניין החניה וחזרה הביתה בלי שנפגשנו ,סבא אמנון לקח את זה קשה ולאות הזדהות נטש גם הוא. אכלנו פסטרמה וסלטים, נהיה ממש מאוחר וכל הילדים הקטנים התחילו לבכות  העמסנו את האוכל על כסא הגלגלים שלי ואני נשענתי על הכסא של סבתא מרים והתגלגלנו לנו בנחת (אולי כי הילדים שלנו לא בכו)  הערב ירד על כל הרצים עם האוזניות ורוכבי האופניים הנמרצים עם מכנסי הקונדום, ןעל הדקלים והזיתים והנחל. הירח היה מלא וצהוב ותל אביב המריאה. 

 בעזרת הכשרון של רות נכנסנו לאופל קורסה עם כל  הפסטרמה, הבאגטים, הגבינות משובחות הפסטה והבירה שנשארו  פלוס אני פלוס סבתא מרים פלוס שני כסאות גלגלים פלוס קביים פלוס מקל הליכה ונסענו עד ראשון.

ואני החלטתי שלמרות הסיום המעט עגמומי  והעובדה שעכשיו שבועיים נאכל פסטרמה וסלט פסטה היתה שעת חסד משותפת לארבעה דורות ואין זה דבר של מה בכך-לקשור ולחבר זמן מקום ואנשים.


וכמה קישורים למיטיבי לכת 
על יואל מוישה סלומון: 
בצוע יפה של שלום חנוך 
וקליפ עם הרבה תמונות 
עלהבלדה והסקנדלים (נו מה חשבתם?) שבעקבותיה  במאמר מקיף בשני חלקים
חלק א 
חלק ב 

וצוף מוסיפה

אכן המסע התחיל ביום חמישי כשלקחתי ארבעה ק"ג של בשר(שני ק"ג הודו ושני ק"ג בשר אחר), השרתי במרינדה עשירת טעמים ל24 שעות. יום שישי 20 דקות 250° אח"כ שעה 180° ועוד עשר דקות להרגע בתנור, והנה פשוט מאוד יש פסטרמה מזמשובחת.

היתתלבטות האם סלט פסטה מחצי קילו פסטה או קילו, הוחלט קילו כשכל רגע הצטרפו עוד ועוד אנשים, הגענו ל-20 מינימום. בסוף נשארנו 10 מה זה איכותיים לפיקניק.

ארגנתי הכל , עופר נכה מה לשות, כלים אוכל הכל הכל(מלעיל).

הורדתי את עופר בגני יהושוע עם הכיסא שלו, נסעתי לראשון להעמיס את הכסא של אמשלי סבתא מרים, וכמובן אותה.

הגענו לעופר(כיסא גלגלים), הגיעו אמנון ושושנה (סקוטר, מקל הליכה), קובי מירי אלון ועמיר.

ויצאנו לנו לדרכנו, היתה דרך נפלאה מלאה בצמחיה, נחל, גשרים, אנשים על אופניים/סקטים, ועל רגליים, שירים, יואל משה סלומון, שיחות והעיקר יחד של משפחה אהובה – אני דחפתי לאורך שני הק"מ את אמא שלי שהיתה מאושרת – נזכרתי שאחד הדברים האהובים עליה תמיד היה לטייל, הפגישה עם רות מתן ותלמה הייתה הדובדבן על הקצפת בשביל כולנו. אכן דרך מחבקת להיזכר שכבר 36 שנים אנחנו בברית הזאת, מזל טוב עופר אהובי.