29/10/2011
אז בזנב של אוקטובר הצלחנו לעמוד במסגרת של הקטע אחד בחודש . שזה עיקרון קדוש
היה כף גדול איך לא ?
הגפנים ממש בסוף העונה ומתחילה שלכת, תל לכיש מתנשא מעל לעמק ואנחנו על השביל עד שראינו את תל מרשה.
את הסיפור על מכתבי לכיש שבו המפקד המיאש של המצודה בלכיש הנתונה במצור (בבלי) כותב שאש המשואה של מרשה או (שמא עזקה) כבתה אפשר לראות פה והסיפור כולו בקישורים בסוף
לאלון חסכתי את הקטע הזה גם כי נראה לי שקצת שבע מהסטוריה ("סבא אני לא רוצה שתספר לי" נראה לי רמז די ברור שעדיףף להשאיר קצת ספורים לאחר כך) וגם בגלל שספורים של מפלות זה לא ממש מורשת אטרקטיבית.
הלכנו שלושה – אלון מירי ואני . לימדתי את אלון לזהות צלף קוצני אז התברר לי שעל סירה קוצנית הוא כבר שמע דיסקסנו את עניין המשמעות הכפולה של צלף ודוד נתי כמ"מ צלפים וגם ראינו חרובים ואקליפטוסים וכמובן בלי סוף כרמים
בטעימות זכתה הכרם שהיה בה זן שנקרא קרימזון אבל גם הלבן – כנראה תומסון היה לא רע בכלל
ראינו גם סברס אבל עקב מחסור בסכין לא קטפנו ואולי טוב שכך.
אלון שעסוק עכשיו בגיבורי העל יוצר סינטזה בין קפטן הוק ופיטר פן , גולית ודויד , ספיידרמן , כספיון משה רבנו ופרעה .
עלתה השאלה למה הרעים רעים ובאמת לא היתה לי תשובה ממש טובה.
גם התברר – ולא במפתיע שאלון עוד לא סגור על הבחירה בין טוב לרע. הוא הצהיר אמנם שהוא מעדיף להיות רע אבל אחר כך שינה ל"טוב שמנצח רעים" . אכן דילמה לא פשוטה שתלווה אותו עוד הרבה זמן.
אני, שאמור לתת את התשובות וגם אני עוד לא לגמרי החלטתי איפה הטוב ואיפה הרע למרות שבסך הכל נראה לי שאני מהטובים.
מה יהיה?
במסגרת משחקי התפקידים אלון בתפקיד דויד המלך (התברר לי שאלון לא פגש אף פעם ג'ינג'י מחוץ לדויד המלך) ירה לי עם הרוגטקה אבן בול בפוני. וכמבן ששרנו את השיר על כל מילותיו וגם שירים אחרים מחורשת האקליפטוס עד שרפה אחים שריפה
א – כי אלון בכור וקובי בכור ואני בכור אז למה לעורר דובים מרבצם ??
וב – כי זה מקסים.
אלון הצהיר שיש לו חזון שיצטרפו אלינו הרבה אנשים – כל מי שרוצה והוא יהיה המפקד שלהם. אז כוווולם מוזמנים לקטע הבא בנובמבר
אלון תרגל את כל צורות ההליכה – הרוב ברגל אבל נרשמו גם התנסויות ב"שק קמח" וישיבה על הכתפיים
גם ראינו עדר פרות שמאוד נבהלו מאלון (מה שמאוד שימח אותו) וגם הזכיר לנו שלכיש ובוקרים הולכים ביחד
נתי ואלכס הגיעו לאסוף אותנו למרגלות הווילה של השיח שבקצה המסלול אחרי שקצת התייבשו שם עקב תכנון זמנים מעט לא ראלי של האחראי למסע וזכו לקבלת פנים עם שיר הידוע "נתי השמן בתחת יש לו בן איך קוראים לבן ? נתי השמן"
קובי (המדדה אחרי נתוח בברך) סבתא מרים שיש לה מקל המכונה גם אי-יי-יי-יי- על ידי עמיר וסבתא צוף (שגם לה מאז יום שני כואבת הברך ) חיכו לנו עם קובה ופתיתים
קובי התעלה על עצמו והביו שזו מניפולציה זולה ושניהם יחד עם נתי נסעו עם חולצות אדומות לבלומפילד לחזות בנצחון 6-0 על ראשון לציון
חזרנו עייפים אך
וקצת קישורים
- פה הקישור לסרט קצר על מכתב לכיש
- ופה לשיר על גוליית
- וסנסציה הנה בביצוע של הביטלס
- ואיך אפשר בלי זה
ובכן, כיאות וכיאה למגדרי, אני נשארתי בעליצות בבית של קובימירי בלכיש. שם חיכינו לשביליסטים בהרכב נעים של – עמיר אשר חגג, בקסם המיוחד לו, את היותו כוכב יחיד לרגע, קובי אחרי ניתוח ברך, אמא שלי שלא הפסיקה למלמל באהבה ביחד עם עמיר את ששת הספרים שהאוצר הקטן פקד עליה לספר לו "..פור!" ואף טיפס עליה בעזרתנו כך שהסיפור יסופר כדת וכדין, נתי ואלכס אשר הגיעו נרגשים לקראת תחילת שנת הלימודים האוניברסטיאית ותחילת הלימודים שלהם בכלל ואני שרגילה להזדהות עם הכאבים של ילדי והברך כואבת לי יחד עם קובי. בישלנו ספיחים לארוחת הצהריים, טיילנו במושב עם עמיר והיינו יחד. כשהגיעו השביליסטים עמוסי חוויות, בצענו את הטקס המשפחתי של אוכלים יחדיו. אני אוהבת אתכם כל כך.
