פרומו לקטע 3 ועוד

אז אנחנו הולכים ומשתכללים

יש המון תגובות בעל פה ובמיילים וזה כמובן כף גדול

אתם מוזמנים להגיב בבלוג עצמו יש מקום מתחת ולא צריך להרשם. ככה גם אנחנו תמיד נראה את התגובות וגם נוכל להשוויץ בהם

מדיניות ההנהלה היא שההצטרפות פתוחה לכולם כולל פלצנים, סמולנים,  וימנים וכל מי שרוצה מוזמן ללכת איתנו בכל הרכב שיתאים לו

אלון ואני בוחרים קטעים שההליכה בהם תתאים גם לגילי המתקדם וגם לגילו הצעיר כך שמירב הסכויים שתמצאו את עצמכם באזור נוחות מבחינת המאמץ (תמיד תוכלו לעשות את הדרך בריצה עם 20 קילו על הגב אם קל לכם מדי) 

במסגרת ההשתכללות, מעכשיו לפני כל קטע יהיה פרומו עם קצת אינפורמציה. 

ב10 לספטמבר קטע 3 - אז הנה המסלול  כפי שנהוג לחלק בכל הפורומים של השביל – לא לדאוג אנחנו נחלק אותו ל2 או 3 חלקים

נצא מתל חי – גן הפסלים – עד לחניון עין רועים והגן הגיאולוגי

הנה תאור קצר פה

  או פה

ולהשלמת השכלה

אלון מאוד התלהב מעניין היד המתפרקת של טרומפלדור, ובצדק. אז פה כתבה על היד 

פה יש הסבר על הגיאולוגיה  של האזור – אלון ואני חושבים שזה קצת משעמם והנוף הרבה יותר משכנע אבל זה רק אנחנו 

חוץ מזה ראינו שיש ברשת כל מיני אתרים של משפחות שעשו את המסלול

שלנו יותר יפה

הנה האתר של אור וכאן אתר של שתי משפחות שעשו חצי שביל 

מי שרוצה מוזמן להצטרף אלינו. זה בחינם וכף גדול. 

קטע 2 ממעיין ברוך לתל חי

שביל ישראל 2

2/8/2011

כן אנחנו ממשיכים והיום עשינו את קטע השביל בין מעיין ברוך לתל חי . עקב חום יולי אוגוסט הסתפקנו  במסע רכוב  בין מעיין ברוך וכפר יובל עד כביש 90 ומשם הלכנו אלון ואני ברגל בשביל העולה  עד לאנדרטת האריה השואג.

הלבן הזה זה מהקרם שיזוף

נקודת ההתחלה על כביש 90 

	נאבקנו בקוצים ובדרדרים מה גם שאלון ראה כל עשב יבש כמקור סכנה קוצני שיש לפנות.  קוצים רשעים מתנכלים לנו

עלתה השאלה איזו יד של טרומפלדור התפרקה ימין או שמאל? אלון קצת התאכזב שלמרות השם תל-חי טרומפלדור מת. אלון שאל גם  ממה הוא מת ואני תהיתי בכמה גבורה ולאומיות יש להזין ילד בגילו.

כמו כן עלתה השאלה החשובה למה מתים שאני מוכרח להגיד שאין לי עליה תשובה טובה עד עכשיו וקצת התחמקתי. הסתפקתי בסקירה כללית של גורמי המוות המקובלים - זקנה מחלות תאונות מלחמות מבלי לפרט  בשלב הזה.  כמו כן הוחלט גם לא להזכיר  התאבדות ורצח.
יש זמן.

כאן ראינו פעם ראשונה את האריה

וכאן אלון עושה פיפי (גם אני אבל אין תמונה) 

הגענו לאריה השואג שמאוד הרשים את הנער, כמו גם רמת הגולן שממול, וברז המים שבבית הקברות.

 ורק בשביל ההשוואה זה מטיול  ההכרות של סבא אמנון וסבתא בלה מ1947 לתל חי

כל זה היה בסיומם של 3 ימים של בילוי סבים ברמת הגולן שהוכיח לנו שוב שיש סיבה שגיל הפריון הוא עד 40-45. אכן ראויים להערצה הורים לילדים על זה שאינם מאבדים תקווה ומוסרים את ילדיהם לאימוץ לפחות חלקי.  אולי זה רעיון לסטרט-אפ או שמא קוראים לזה מערכת החינוך?

אבל ככלות הכל – נפרדנו לפני שעה ואני כבר מתגעגע ....

טוב יש תמונות להוכיח שאכן עשינו זאת ופה אפשר לראות סרט מ 1913 עם טרומפלדור האמיתי חורש – ואגב חסרה לו יד שמאל

ושימו לב למילים

לַחֹרֶף כְּבָר מוּכָן כְּבָר

הָאָסָם מָלֵא בָּר

קָצְרוּ יָדַי וְלֹא זָר

פֹּה עַל אַדְמָתִי

ערכים כבר אמרתי?

ועוד קטע קטן – עם שיר נוסטלגי על תל אביב של פעם בקישור הזה

 הקטע הבא של השביל בשבת השניה של ספטמבר 10/9/2011

נעלה מתל חי לרכס רמים גן הפסלים עד עין רועים
מי שרוצה להצטרף - מוזמן

אני צוף הסבתא
נסענו לשלושה ימים לגליל/רמת הגולן, סבא עופר סבתא צוף נכד אלון נכד עמיר. יש קסם גדול מאוד בביחד הזה של סבים ונכדים פעוטים. יש נתינה אולטימטיבית בשהות שכזאת. אנחנו שרגילים כבר להתייחס רק לעצמנו, הבנו עד כמה התרחקנו מהנתינה הזאת. ועכשיו אני רוצה להגיד שזה אושר גדול מאוד לתכנן בילוי אשר לוקח בחשבון, נסיעת בתולין בכרמלית בדרך אל, נסיעה במנהרת הכרמל (אלון אוהב מנהרות), ביקור אצל דרורה ועמירם והכרות עם העיזות, ברור עם דרורה האם אלון ומור הנכדים הצעירים שלה פנויים למפגש, עצירה במכולת לקניית דובונים, דאגה לשוקו/בקבוקים ערוכים לעשיית מטרנה חיתולים מגבונים בגדים להחלפה. כל אלו גרמו לי להיזכר בתחושת - "הילדים שלי כבר גדולים" , כשיצאתי פעם ראשונה מן הבית ללא תיק שמכיל הכל, וגם כשעשיתי פיפי פעם ראשונה מזה זמן רב בדלת סגורה.
אז מה אני רוצה לאמר: שזה כלכך מורכב איך תחושת האושר הזאת מעורבבת מכל כך הרבה דברים.
אני ועמיר חיכינו למעפילי (אלון ועופר) אנדרטת תל חי בחום הנורא הזה בצל העצים היעיל של בית הקברות היפה הזה (איכשהו לקיבוצים יש תמיד בתי קברות ממוקמים ומתוחזקים נפלא, ויוצרים אצלי קשר נכון ונינוח לאלו שאינם כבר), לרגלי ברז עם צינור שאני בעוונותיי פתחתי והזרמתי לקסם הקטן הזה מים כדי שיוכל בחיוך מקסים לעשות פאץ' פאץ' במים שהלכו ונקוו על שביל האבנים.
אני שהדאגות לילדים ולדברים איומים שיכולים לקרות עברו אצלי בגנים מיוחדים שנוצרו שם בשואה, כל כך שמחתי לראות את אלון רץ אלי תוך צעקה :סבתא קטפתי לך פרח בדרך, וקפץ לזרועותיי עם פרח הלנטנה הצהוב (סליחה קובי).
הבוקר, יום רביעי, התעוררתי ואמרתי לעופר "אז מה אין זרועות זעירות ומתוקות שיחבקו אותי ויגידו א...תא סבתא".
אני מה זה כבר מתגעגעת אליכם אלון ועמיר המתוקים שלי.