בדרך לבורמה

בדרך לבורמה

עקב כל מיני נסיבות וענינים קצת התעכבה העלאת העדכון וגם לא הצלחנו לצאת באפריל לשביל. עכשיו מאי והחיים צפופים הנה אנחנו חוזרים  ומיום ראשון דיטאטה וצריך להתחיל לעשות ספורט.

יום אחרי ליל הסדר כשהחמסינים של האביב  יצאנו לטייל בדרך אל העיר . בחניון בדרך לבית שמש אכלנו שיפודים כי כולם היו די מעולפים אז קובי הביא שפודים מהאחים עות'מאן בגדרה . אחר כך התברר ששם ישב סבא אמנון עם הפיאט שלו . לא לא האוטו     הנשק האנטי טנקי   בקישור פה  אפשר לראות גם הדגמה ויש לסבא תמונה מהעולם הזה עם הפיאט

הצלחנו להתחמק מהפקקים וסיפרתי לצעירים מה זה מצור ועל הדרך העוקפת . אלון טען שהוא עוזר מדריך – הוא מתרשם עמוקות מזה שאני בקורס מורי דרך ושאם אני אהיה חולה הוא יחליף אותי

התרגשתי כראוי וכנדרש, מורשת, מה אני משאיר אחרי וכיו"ב הרהורים מהרהורים קיומיים שונים  והלכנו לאנדרטה של חיילי מח"ל שסיפקה לעמיר שלל שאלות ותובנות על סמלי החילות . תכננו לסוע לאורך השביל עד נווה שלום  ומשם ללכת למנזר לטרון, כפי שתראו תכניות לחוד ומציאות לחוד ובטח יש איזה פתגם באידיש או בסינית  

נסענו לאורך הדרך שמתפתלת לה בנחת בין החרציות והאורנים וקשה היה לדמיין שרק לפני כל הדבר הזה היה שדה קרב.

אלון התמלא גאווה כשהבין שסבא אמנון נלחם במלחמת השחרור והגענו עד הסרפנטינות . שם התברר שבורמה לא בורמה למכוניות אירופאיות או יפניות ענוגות אין מה לחפש שם. אז עם ערוב היום החלטנו שנעלה ברגל ואת לטרון נשאיר לפעם אחרת – יש לנו עוד 8 שנים (ואללה כבר עברו שנתיים ! שנתיים !)  

סבתא צוף שקצת כואבת לה הרגל נשארה לשמור על המכוניות וכל מיטיבי הלכת עלו עד למעלה . ראינו את פסלי המשוריינים , סיפרנו על הברזלים ששמו מתחת למשאיות - יש לזה שם מיוחד שנשתכח ממני - כדי שלא יחליקו ואם לא היה נהיה חושך גם הייתי מלמד אותם באב-אל-וואד לנצח זכור נא . טוב בפעם אחרת .

סרפנטינה זה נחש אבל אנחנו לא ראינו אף נחש והשם זה בגלל הפיתולים. והיתה התרגשות גדולה גם בגלל שלהגיד סרפנ-טייי- נה זה נורה כף בלשון. תנסו.  בדרך מונה עמיר לעוזר של עוזר המדריך ואלון תפש עליו פיקוד באופן שובה לב כמו שרק הוא יודע היו כמובן כמה נפילות אבל אנחנו כבר יודעים שנפילות זה בשביל לקום . ממש בחושך פגשנו למטה עד סבתא צוף שחיכתה יפה באוטו,

יומיים אחר כך הצטרפו הננסים לסיור שעשיתי ל FRIENS AND RELATIVES  בבית שאן – וגילו כושר ומרץ בלתי רגילים. על בית שאן לא נרחיב כי זה לא חלק מהשביל וגם לא על העובדה שלעמיר נחגג יומולדת 3 ברוב עם ובשר ובסימן רכבות וגם העובדה שיום למחרת  שוב נפגשנו לרגל העובדה שסבא עופר חוצה את ה60 השבוע וסבתא צוף הפיקה מפגש מרגש ומפתיע של כל מי שאוהב אותו התברר שיש לא מעט .

אז עדיין באופריה הזו  של כל הפסח הזה ומחר כבר סיור חדש בקורס מורי הדרך – האח!  האביב פה !

אין כמוהו גזר

 ככה בשבוע שהיו בחירות ויצא מה שיצא ולמרות שההצבעה במשפחה המורחבת התחלקה בין אלה שלא עברו את אחוז החסימה לאלה שיהיו באופוזיציה היה לנו מצב רוח טוב. ראינו שינואר אוטוטו נגמר ובין כל הענינים נהיה   דחוף לצאת לשביל של ינואר כי כבר אני נוסע לאילת לשבוע עם הקורס מורי דרך ואם לא עכשיו אימתי?




אז יצאנו למצוא את השביל קרוב לבית ביער חדרה. הסימן של השביל היה אמור להיות ליד הרכבת והמפה המצ'וקמקת שהורדתי מהאינטרנט  הראתה שהוא נגמר באזור התעשייה עמק חפר אז ככה בזריזות נפגשנו והתחלנו לחפש.

את הסימן לא מצאנו אבל בינתיים מצאנו יער של אקליפטוסים מלא בשלוליות ענק מהגשמים של לפני שבועיים ואנחנו הלכנו ואלון סיפר לי שהוא הצביע בשביל יאיר לפיד וגם אבא ואמא שלו וכולם . זו כנראה הנטייה הבריאה להצטרף לצד שמנצח . קיבלתי גם פרשנות שקוראים לא יאיר כי הוא מאיר כמו לפיד.

המשכנו לחפש דרכים ביער גם כדי לנסות לעבור לצד השני של השלוליות למצוא את סימן השביל וסיפרתי את האגדה על האקליפטוס.

איש אחד נסע לאוסטרליה ופגש בשבט של אבוריג'ינים (שזה התושבים הילידים של אוסטרליה). ראש השבט אמר לו שאם יכרות את העצים עד למחרת בבוקר כל השטח יהיה שלו. האיש קצץ את כל העצים והלך לישון. למחרת כשקם – כל העצים צמחו מחדש! שוב קיצץ הפעם עד ממש קרוב לשורש והלך לישון . ולמחרת? הפלא ופלא העצים צמחו מחדש. הוא מה זה התעצבן וביום השלישי הוא קיצץ את העצים והפך את השורשים והלך לישון ממש מאוחר. ולמחרת – שוב הכל צמח. ואז אמר לו ראש השבט העץ הזה נקרא אקליפטוס – אקה – לקצוץ וליפטוס – לגדול.

הדגמנו והמחזנו את הסיפור – ביננו, סיפור די מעפן – ונרשמה  שמחה גדולה. ראינו המון גזעים כרותים של אקליפטוס ואיך צמחו מתוכם עצים חדשים ראינו גם תלתן וסרפד ומקור חסידה ועוד שלוליות אבל את הסימן של השביל לא מצאנו

אלון סיפר לי בסוד שקבוצה של רעים שנקראת  בָּרָמוֹבִיץ נמצאת בדרך להתקיף אותנו בתוך היער אבל אנחנו ננצח אותם גם כי יש לנו את השחקן מספר 4 שקוראים לו מִיְנגוֹ וגם כי יש לנו מלא רמחים שעשויים מקליפות של אקליפטוסים.

מרוב ששוטטנו ביער התחלנו גם נורא להנות ולא ממש זכרנו שעוד לא מצאנו את הסמל של השביל למרות שברור שהוא ממש כאן בסביבה 

עזבנו את היער מתוך אמונה שהנה הנה נמצא את הסימן של השביל

אבל מצאנו רק שדה ענק של גזר.

 זאת כמובן היתה הזדמנות להמחזה ושחזור של אליעזר והגזר. אכן יש בגזר איזה קסם שמורכב מצורתו רבת הסוציאציות , הכתום  והמתוק שלו וזה שהוא ממש מחביא את כל האוצר הזה בתוך האדמה.  

שטפנו את הגזר מהבוץ וכרסמנו כארנבות מורעבות – חוץ מעמיר שהחליט לשמור את הגזר כדי שסבתא צוף תעשה לו מרק גזר

היתה גם הזדמנות לעשות את הסימן של השביל מגזר , ג'ינס וגופיה לבנה

לכל מקרה אם לא נמצא 

השמש כבר הנמיכה והצללים נהיו ארוכים כשהגענו לברכת היער של יער חדרה

היא היתה גדולה ושופעת ונראתה כמעט שוויצרית או קנדית. המון אנשים ישבו מסביב על טפם ומקנם   וכולם היו נחמדים אחד לשני

בגלל האופטימיות של הגשם ? והשלולית והשקיעה ? בגלל איזה תקווה שמבצבצת עם הבחירות האלו שבה אנשים שקצת יותר קרובים למוזיקה וספרות יהיו גם מקבלי החלטות ולא רק עדת המאכערים המוכרת ?

ואולי סתם ממש בלי פוליטיקה  כי מה רע בשבת חורפית ושמשית על שפת אגמון עם עשב רך וצמרות מופזות ?

קובי הלך להביא את האוטו ואנחנו הלכנו לחפש את הסמל של השביל  ומצאנו ! מה שמראה שתמיד כדאי להיות אופטימיים

מלאנו את חובת הצילום – לא לפני שעמיר החליט לפתוח במשא ומתן עם פר לבן וגדול שרעה בדיונות  

סיפרנו עוד קצת על אנו באנו, יתושים וביצות ווהלכנו לאכול את השניצל ופתיתים שסבתא צוף הכינה.