למה דומים הדומים ?

טוב, תם לו חודש נובמבר  על כל ממאורעותיו ותהפוכותיו. גם מירי וגם גדי החליפו עבודות, והייתה איזה מלחמה עם אזעקות בלי סוף וטילים בראשון לציון ובכרם של לכיש ובאשקלון ובבאר שבע קובי היה במילואים ואני התחלתי את הלימודים שלי

עבר רק שבוע  מאז שנגמרה מהומת הענן  ונראה כאילו שכל זה היה פעם פעם – די מרשימים מנגנוני ההדחקה הללו כך שהצרוף טילים בתל-אביב נשמע הזוי ולא יכול להיות למרות שכבר ברור שכן. 

אז בשבוע שעבר שהיה ממש בשש אחרי המלחמה וכולם התעסקו במי ניצח מי הפסיד וקובי חזר מהמילואים, לטייל בנחל עמוד כמו שתוכנן  נהיה לא ממש מתאים לימים האלה ולזמן הזה אז  מתחנו את נובמבר עד 1 בדצמבר (שבת לא נחשב חודש חדש אצלנו בעדה)  ויצאנו רכובים לטייל בשביל ממש ליד הבית בלכיש והמסלולשתוכנן בנחל עמוד יידחה לזמנים שלווים יותר.  אימרי ואלה באו עם המיול וקובי הביא טרקטורון מעמית  ירדנו מהבית  לשביל – זה ממש קרוב מצאנו את הסימן 



אבל  השארנו את הטרקטורון בין הגפנים כי נשמע רעש משונה מהציר וגם מסמר שהיה תקוע בגלגל איים להפוך פנצ'ר  ועלינו כולם על המיול.

עשינו את עצמנו תאילנדים,  קילפנו פומלה

וכירטענו בין הגפנים שעושות קולות של שלכת


 וטיפסנו עד למקום שממנו נפתח פתאום כל הנוף מהים עד הירדן הכול עטוף בעלווה חדשה מהגשם שירד השבוע  והראות הרגישו  גדולות וטובות

עמיר צורף לצוות הניהול  והתאמן בגילוי סימני השביל בצהלה גדולה .

ירדנו לנחל אדוריים והמשכנו איתו עד מתחת לכביש 6 ולרכבת עד שראינו את חוות פיליפס ברקע. החלטנו שאפשר לשנות כיוון ולהתחיל להתגלגל חזרה  ומתחת לגשר הגדול של פסי הרכבת  נראה לנו הזדמנות להצטלם על הפסים




טיפסנו למעלה כל הילדים רק אימרי ומירי נסעו מסביב עם המיול וכשהגענו סוף סוף עד לגשר הרמקול איים עלינו בקול מתכתי  "אתם שם עם הילדים לרדת למטה  אנחנו רואים אותכם ונשלח אליכם תכף את הסיור"זה הפך את האירוע הזה למעט אקסטרים ( אמנם של חנונים אבל אקסטרים ) הרגשנו קצת חתרניים כאלה נגד האח הגדול

עמיר ואני דילגנו מהר  על הפסים כי מי יודע מה יעשה לנו הסיור  ועלינו כולם  שוב למיול

שחצה ואדיות יבשים ודילג לעבר הגבעות מסביב לנחל אדוריים ראינו המון סתווניות שמהפקעת שלהם מפיקים תרופה לסרטן ולפי הסיפור החינוכי  

הם גלגול של ילדה עצלנית שלא רצתה לקום . אמא שלה שפכה עליה מים ומכשפה הפכה אותה לפרח שפורח ישר אחרי הגשם הראשון - זכר לטראומה 

ובאופק וכנגד השמיים הגדולים ראינו עץ. זאת היתה הזדמנות להראות לנוער  את עץ  הדומים

שהוא באמת מרשים - אמנם יותר מרחוק מאשר מקרוב -  אבל הייתה איזה חזרה לזיכרון של ילדות מפעם וזמזם לי בראש כל מיני שירים על דומים ועצים בודדים

 חוץ מזה מעץ הדומים לפי המסורת עשו את הכתר של ישו והוא גם לעיתים מזוהה עם האטד של משל יותם. אלון בשלב הזה כבר נם את שנתו( מה שהוכחש נמרצות 
אחר כך אבל יש הוכחות)  
אבל עמיר המשיך ללא לאות לגלות את סימני השביל ולצהול באופן כללי

קטפנו ואספנו דומים שדומים בטעם לתפוח. שוב דרכנו על סירה קוצנית וראינו איך היא קפיצית ויכולה לשמש כמזרון ואחר כך שוב אכלנו דומים  והיינו שמחים

 הטרקטורון חיכה לנו בכרם הפנצ'ר לא התפרץ והעיקר שחזרנו הביתה בשלום.  




זה היה קטע לא ממש הרואי וחשוב. בלי גיבורי על  ולקחים. אבל אולי אחרי כל הדרמות של נובמבר עמוד ענן וצבעאדום,  פריימריז ופוליטיקה וכ"ט בנובמבר ישראלי ופלסטיני מגיע לנו עץ דומים על גבעה ומרחבים אין גמר

וסבתא צוף מוסיפה

ביום שישי הכנתי ארוחת ערב לילדי, נכדיי, בנות זוג, ארוחת יומולדת לאלכס הקושקוש. וכל אחד סיפר סיפור אחד מילדותו. אני אהבתי, נראה לי שכולם אהבו. הכנתי אוכל שאהבתי לאכול להכין ולראות את כולם נהנים ממנו.

בשבת, אני הגעתי ונשארתי בבית בלכיש, ארגנתי לי זמן איכות עם עצמי. קראתי נמנמתי ראיתי "האישה הטובה", עונה 4, היא טובה המרגוליס הזאת.

כשכולם שבו בצהלה הרגשתי איזה יופי שהם הגיעו בדיוק כשהתגעגעתי, אכלנו, הגיעו  שושנה וסבא אמנון, נסענו לבקר את אמא שלי ראינו איתה תוכנית על בדיחות וצחקנו ביחד, עד שהיא היתה עיפה נורא נתנו נשיקת לילה ונסענו הבייתה מה זה מלאים בשמחה על המשפחה שיש לנו. 

על השיזף

וגם פה

ופה
ועל הסתוונית פה 

קסם ליד צומת קסם

בשבת של אחרי חגים ובתום כל מיני סערות וגשם בכל מיני מקומות רגישים יותר ופחות התארגן קטע שביל התואם את רגלי המתאוששות והעניינים הרבים האחרים שעל הפרק, למשהו נגיש ולא אתגרי מדי. 

א' הגיע אלינו כבר ביום שישי והודיע שהוא סוכן חשאי. יחד עם עמיר(ע') מכיוון שקובי(ק') ומירי(מ') הלכו לעשות חיים משוגעים. גם אנחנו.

 אלון (א') הפליא בעלילות קרבות ושמיים מאסטרים ומפקדים וטאנקוואנדו  וטען שהמפקד שלו זה אלוהים. ככה הרב עובדיה התחיל. עמיר(ע') עסק בעיקר בצפייה הטרקטורים ביו-טיוב. הרשימו במיוחד הטרקטורים שנתקעו בשלג. סבתא צוף הכינה סיכות מיוחדות  לחבורה הסודית שנלחמת ברעים ואלון מנהל למרות היותו רק נסיך והעובדה שתומר הוא המאסטר ויש שם גם מלך (סליחה,לא זוכר בדיוק מי).  זה  סיפק הזדמנות לא. להפגין, ולסבתא צוף(צ') להתמוגג מכישורי החשבון בנוסח אם יש כבר שתי סיכות כמה עוד צריך בשביל שישה סוכנים שיש בחבורה?
אני חיברתי כוריאוגרפיה לנוסה-נוסה מה  שעורר צהלה כללית והתרגום זכה לפרצי צחוק שחרכו את הלב במתיקותם 

 נוסה נוסה - תרגום לא מילולי

נו כבר נוסה - תתחילי מלמטה

איי איי פדרו       
עשיתי קווץ' מפדרו
אליסיה
מה יש לך?
תרדי מהבלטה

איי איי פדרו עשיתי קווץ' מפדרו

נוסה נוסה...

הנה חלק מהמתיקות  הזאת שזולגת גם למחוזות אחרים  

אחר כך התברר שא. הפך מסוכן חשאי (יש לו אקדח אגב ) לכבאי שהשתלט על השרפות שפרצו בבית שימוש, בסלון ואצלי בלב. שריפה אחים שריפה שימש ( בקול בס ובמבטא מזרח אירופאי כבד )  אותנו במקום אזעקה. כי יש לנו מורשת.
אני וצוף(צ') לקראת בואם של אלון (א') ועמיר(ע') הפכנו לסבא וסבתא שלא לומר בובע  וזיידע ועשינו מרק עוף !!!

 זה כלל שימוש בפטנט שלמדנו מחברתנו דרורה להצללת המרק (אחרי שמוציאים את הבשר וכל הירקות טורפים ביצה לתוך המרק הרותח שאחרי 2 דקות אוספת אליה את כל הג'יפה). גדי השף המעלף כמובן הכיר את זה אבל לנו הדלים באלפי מנשה זה היה סוג של קסם. את הביצה עם הג'יפה זורקים. לא להאמין שפעם היינו אוכלים את כל זה וגם חושבים שזה טעים. ועוד באותו הקשר אני מתענג עכשיו על טביה החולב בתרגום חדש שם פגשתי את הפתגם המופלא (באידיש וכו') "הוּליע קבצן דרֶעק איז ביליג" (צְהַל  קבצן, החרא זול)

כמו שאתם שמים לב לקח זמן ועוד לא הגענו לשביל מה שדי דומה למה שקרה גם בשבת. פגשנו את קובי(ק') ומירי(מ') אצל ס. מרים.  אלון (א') הגיע עטור כתר

שטרחנו עליו בשבת בבוקר. מה שעמיר(ע') תיאר להוריו כ"עשינו פעילות". אחרי שנפרדנו מס. מרים שמאוד שמחה וכבשנו את העצב כי קשה לראות אותה בחידלונה, יצאנו לפארק אפק וזה היה מבחינה חינוכית המשך למה שכבר גילינו על הירקון בסיור של אוגוסט. החלטתי שהפעם נלך לחשוף את המקורות. המטרה המאוד חינוכית לא יושמה במלואה  אבל היה כיף גם בלעדיה והשעת החינוך עוד תגיע שעתה.  אני הייתי פעם אחרונה באנטיפטרוס  בכיתה ד' . עכשיו זה פארק ויש אגם ומדשאות.

ישבנו בצל האיקליפטוסים ליד המדשאות והמתקנים אכלנו פיתות ותהינו איך נתארגן כדי להגיע לשביל שנמצא ממש מחוץ לפארק, על הגדר.

ואז התברר שיש סיור. אלון (א') , הסוכן החשאי נדלק ויצאנו שנינו לסיור – "בוא סבא הנה הם כבר יוצאים לסיור" ורק אחר כך התברר לי שיש צורך להסביר לינוקא מה זה סיור שבעיניו היה סוג של ציור

המחזור של הפרפר 

המחזור של המדוזה 

בכל מקרה הוא מה זה התלהב. המדריכה אתי נורא השתדלה והפליג ה בהסברים על דו חיים  ומחזור חייהם  .

המחזור של הצפרדע 

 אלון (א') לא וויתר על אף פרט. התברר שהילד יורם לתפארת, מה שעשה אותי גאה לראות איך הגנים החנונים דומיננטים. באיזה שהוא שלב כשרציתי לחתוך אלון ,

אלון מקשיב

די לחוץ אמר "לא!!! סבא!!! היא מסבירה עכשיו!!!.

אנטיפטרוס האנטיפאתי ויוליוס קיסר הסימפטי 

ראינו תיאטרון עתיק ומצודה עותמאנית,  קארדו רומי ושמענו על אנטיפטרוס שהיה אבא של הורדוס (לא בטוח אבל יש לי השערה שהמילה אנטיפאתי אולי באה מאנטיפטרוס שהיה ללא ספק טיפוס ממש לא נחמד )

 בבדיקה מאוחר יותר התברר שהבור סוד לא מאבד אף טיפה, יודע לזהות נמלה זכר, מבין מה ההבדל בין דו-חי לזוחל. לגבי ההבדל בין תיאטרון לאמפיתיאטרון אני לא בטוח – לא בדקתי  אבל יש מצב .

אמפיתיאטרון 

תיאטרון 

 בסוף הצלחתי לשכנע אותו לחתוך מהסיור ניסינו לצאת לכיוון השביל אבל מישהו כבר סגר את השערים. החלטנו לא לטפס על הגדר גם כי הרגל וגם כי אושיית חינוך ונשרכנו לכיוון השער בדרך לימדתי את אלון לצלם . זה לא ממש הלך בהתחלה אבל בסוף הצליח 

התמונה הראשונה שא' צילם 

השניה

השלישית- הצליח

ואז סבתא צוף(צ') הציעה שתיסע לקראתנו. " לסבתא יש תמיד פתרונות מעולים" התנסח הסוכן.

אז ככה בארבע וחצי מצאנו את הסימן של השביל , והחלטנו שמסורת זה מסורת גם אם נלך רק חצי קילומטר הלוך  נלך . יצאנו לכיוון בריכת הנופרים

 

הבטנו על המבצר מרחוק – הוא באמת מרשים מאוד מרחוק. השמש ירדה לאט מעל לאופק של פתח תקווה ומגדליה,  השמים האדימו, נשבה רוח קלילה של ערב סוף הקיץ, היה פכפוך רחוק משולב עם ההמיה של המכוניות מכביש 6 , והלכנו בתוך התפאורה האוניברסאלית הזאת והיה חסד באוויר.

ראינו כוורות והמון נמלים

בעטנו בכדור ונזהרנו מקוצים , השדה שלידו הלכנו היה חרוש ומבטיח והכל היה פשוט נפלא כמו פעם.

ונזכרתי שהיום זה הפעם של העתיד.

ליד הנחל מצאנו סלע שממנו קפצו עם ידיים ועם כמעט בלי ידיים

הגענו לבריכה וזרקנו אבנים למים והיה לנו די



































השמש כבר ממש נעלמה והצללים היו ארוכים ארוכים כמו בשירים

והשיר הזה עם הסשה ארגוביות שלו והמילים של יעקב שבתאי מעבירים לכם משהו מהקסם




ובשקיעה היפות יפות יותר
ותתחדשי על התספורת

לסיום הקסם נפגשנו כולנו למסיבת יומולדת לנתי במסעדה עם השם המשונה אברקסס-צפון.

ד' ונ'. יפים שכמותם. 

היה הנאה גדולה גדולה קודם כל מהיחד של כולם שסוף סוף ה נפגשים וגם מהמקום.  כן זה של אייל שני זה מפיוטי העגבניות. מעבר לפוזות שהולכות עד הסוף כמו ניאגרה שתלויה גבוה בשרותים והכל מוגש בלי צלחות אלא על נייר וקרטונים מסתתר אוכל מופלא חומרי גלם לא מתפשרים והמון מקצוענות שמסתכמים לאוכל שהוא גם פשוט וברור וגם מתוחכם .

מלח ים

מלח סתם

אלון אמר למלצרית שהפעילה אותו בפיזור מלח על העגבניות"זה מלח ים " וישר התקבל למועדון. על המקום אפשר לקרוא בכל העיתונים וחבר של גדי שהוא השף שם פינק אותנו בגדול  בעיני היה אוכל מופלא ומשובח.



טעים להפליא וכיפי וחווייתי וגם ישראלי במובן הטוב של המילה

חזרנו עייפים אך

בנובמבר נמשיך

על מלח ופורנוגרפיה אפשר לקרוא פה  ופה על טאקוואנדו
על סוכנים חשאיים שלנו וגם של אחרים  

וסבתא צוף מוסיפה

הרבה זמן אני תוהה מהי התשובה לשאלה: מה הופך סבתאיות לאושר כזה צרוף? מה גורם לי בת ה58 (תכף), להפוך יום רגיל ליום חג מלא פרפורי שמחה, רק מעצם המחשבה על כך שעוד מעט אני אפגוש את נכדיי. 

לא, לא מצאתי תשובה שתספק אותי ותתן את אותה תחושת : א  ה  ה. 

ניסיתי לשאול כל מיני סבאים: חכמים, ישירים, בעלי חוכמה למודה, בעלי חוכמת חיים. על פני כולם מתלבשת הבעת עונג טהור, ומקסימום היכולת הוורבלית מגולמת במילים הכל כך מביעות - אח..אח..אח. וזהו, תשובה אין. 

אבל מ'כפת לי כל עוד הקולות המתוקים האלו אומרים: סבתא. 

לא נכון באמת זה מענין אותי, ואני אשמח לתגובות בנושא זה.

(אגב כישורי החשבון של אלון באמת מרשימים.)