שביל ישראל 1
9/7/2011
התכנסנו בחניון דפנה בהרכב משפחתי כמעט מלא למעט נתי העמל.
ילדים וקמפינג זה שלוב מנצח שמדגדג את בלוטות הנחת.
הבאנו המון כריות, שקי שינה, אוהלים, לימונים, חומוס, לחמים, מעדני חלב, פירות, שמן זית, נרות לסלוק חרקים, נעלים להליכה, עתונים , מזרון , קרם הגנה, שש-בש, כלים חד פעמיים, אבטיח.
עמיר קיבל אותי בצלצול צחוק בתוך האוהל ועשה אותי מאושר כמעט כמוהו
דגמנו בירה מופלאה של בזלת וגדי להטט במיני בשרים ושיפודים .
גם ג'ינג'י וקומם החברים של גדי באו – מזל . כי אחרת היינו צריכים לזרוק אוכל ולא נעים .
למחרת למרות שהתכוונו לצאת ב 7 יצאנו ב9 ומשו הגענו לבית אוסישקין והתחלנו ללכת . היו מיני סידורים עם המכוניות והתברר שכל מיני שערים היו סגורים מה שחייב את מירי וגדי ועמיר לגלות הרבה סבלנות וחשיבה חיובית.
קובי וצוף, אני ואלון עברנו ליד מטעי האבוקדו של דפנה, ראינו נמלים וקוצים של דרבן . פטל שחור זה טעים ופטל אדום זה חמוץ מדי.
אלון סיפר שוב את הסיפור המפחיד על איך הוא הלך עם אמא וראה נחש.
בשער של שמורת החצבני פגשנו את גדי ומירי ועמיר שחזרו ממשימת המכוניות, עצבנו את השין גימלית שלא היתה שותפה לזחיחות דעתנו .
צוף העניקה לי כובע (שכחתי אותו כבר ביציאה על הספסל.... אבל חזרתי, בכל אופן , כובע קש אוסטרלי) המון אנשים הלכו לצד הערוץ וגם אנחנו .
עצרנו כדי להכנס למים הקפואים. אלון , הסכים להראות לנו איך הוא שוחה כמו שקנאי שזה אומר לא ממש להכנס למים. היו מבחינתו הרבה פחדים והתגברויות עליהם והמשכנו בדרך המשתכשכת עד שיצאנו אל הכביש המהביל ליד מעיין ברוך.
הצעד הראשון במסע של אלף קילומטר נעשה . ואני מרגיש כמו חכם סיני עתיק . נשארו עוד כ 995.
אני מנסה לדמיין את הקטעים הבאים שמודדים לי את העתיד באופן קצת אחר ומוחשי מאוד בעוד כשנתיים נהיה באזור הכנרת ועוד 5 שנים באזור ירושליים?
בתחילת החודש הבא נלך את הקטע הבא בין מעיין ברוך לתל חי.
בהנהלה הוחלט שמותר לסוע בקטעים שהם לאורך כביש אם בחוץ ממש חם.
הנה כמה תמונות שתהיה הוכחה
עוד פה
צוף אמר/ה...
הייתי שם, הבאנו הרבה מידי ציוד, האוטו שלנו שהתכווץ מתוך בחירה, היה עמוס בהרבה מידי אוהלים - הבאנו את כל השלושה כי לא ידענו איזה אוהל מקולקל, אנחנו כבר יודעים ששלושתם בסדר, כמובן הרבה מידי אוכל, אבל זה מהשואה וגם מרומניה.
אני, צוף סבתא של אלון ועמיר, אמא של קובי, מירי, גדי, נתי, זוגתו של עופר, רוצה להגיד תודה לאלון על אשר בזכותו כולנו הזענו באושר ובלב רחב מאהבה שם בשביליי ישראל שאני כל כך אוהבת.
עוד פה
אני, צוף סבתא של אלון ועמיר, אמא של קובי, מירי, גדי, נתי, זוגתו של עופר, רוצה להגיד תודה לאלון על אשר בזכותו כולנו הזענו באושר ובלב רחב מאהבה שם בשביליי ישראל שאני כל כך אוהבת.
