למה דומים הדומים ?

טוב, תם לו חודש נובמבר  על כל ממאורעותיו ותהפוכותיו. גם מירי וגם גדי החליפו עבודות, והייתה איזה מלחמה עם אזעקות בלי סוף וטילים בראשון לציון ובכרם של לכיש ובאשקלון ובבאר שבע קובי היה במילואים ואני התחלתי את הלימודים שלי

עבר רק שבוע  מאז שנגמרה מהומת הענן  ונראה כאילו שכל זה היה פעם פעם – די מרשימים מנגנוני ההדחקה הללו כך שהצרוף טילים בתל-אביב נשמע הזוי ולא יכול להיות למרות שכבר ברור שכן. 

אז בשבוע שעבר שהיה ממש בשש אחרי המלחמה וכולם התעסקו במי ניצח מי הפסיד וקובי חזר מהמילואים, לטייל בנחל עמוד כמו שתוכנן  נהיה לא ממש מתאים לימים האלה ולזמן הזה אז  מתחנו את נובמבר עד 1 בדצמבר (שבת לא נחשב חודש חדש אצלנו בעדה)  ויצאנו רכובים לטייל בשביל ממש ליד הבית בלכיש והמסלולשתוכנן בנחל עמוד יידחה לזמנים שלווים יותר.  אימרי ואלה באו עם המיול וקובי הביא טרקטורון מעמית  ירדנו מהבית  לשביל – זה ממש קרוב מצאנו את הסימן 



אבל  השארנו את הטרקטורון בין הגפנים כי נשמע רעש משונה מהציר וגם מסמר שהיה תקוע בגלגל איים להפוך פנצ'ר  ועלינו כולם על המיול.

עשינו את עצמנו תאילנדים,  קילפנו פומלה

וכירטענו בין הגפנים שעושות קולות של שלכת


 וטיפסנו עד למקום שממנו נפתח פתאום כל הנוף מהים עד הירדן הכול עטוף בעלווה חדשה מהגשם שירד השבוע  והראות הרגישו  גדולות וטובות

עמיר צורף לצוות הניהול  והתאמן בגילוי סימני השביל בצהלה גדולה .

ירדנו לנחל אדוריים והמשכנו איתו עד מתחת לכביש 6 ולרכבת עד שראינו את חוות פיליפס ברקע. החלטנו שאפשר לשנות כיוון ולהתחיל להתגלגל חזרה  ומתחת לגשר הגדול של פסי הרכבת  נראה לנו הזדמנות להצטלם על הפסים




טיפסנו למעלה כל הילדים רק אימרי ומירי נסעו מסביב עם המיול וכשהגענו סוף סוף עד לגשר הרמקול איים עלינו בקול מתכתי  "אתם שם עם הילדים לרדת למטה  אנחנו רואים אותכם ונשלח אליכם תכף את הסיור"זה הפך את האירוע הזה למעט אקסטרים ( אמנם של חנונים אבל אקסטרים ) הרגשנו קצת חתרניים כאלה נגד האח הגדול

עמיר ואני דילגנו מהר  על הפסים כי מי יודע מה יעשה לנו הסיור  ועלינו כולם  שוב למיול

שחצה ואדיות יבשים ודילג לעבר הגבעות מסביב לנחל אדוריים ראינו המון סתווניות שמהפקעת שלהם מפיקים תרופה לסרטן ולפי הסיפור החינוכי  

הם גלגול של ילדה עצלנית שלא רצתה לקום . אמא שלה שפכה עליה מים ומכשפה הפכה אותה לפרח שפורח ישר אחרי הגשם הראשון - זכר לטראומה 

ובאופק וכנגד השמיים הגדולים ראינו עץ. זאת היתה הזדמנות להראות לנוער  את עץ  הדומים

שהוא באמת מרשים - אמנם יותר מרחוק מאשר מקרוב -  אבל הייתה איזה חזרה לזיכרון של ילדות מפעם וזמזם לי בראש כל מיני שירים על דומים ועצים בודדים

 חוץ מזה מעץ הדומים לפי המסורת עשו את הכתר של ישו והוא גם לעיתים מזוהה עם האטד של משל יותם. אלון בשלב הזה כבר נם את שנתו( מה שהוכחש נמרצות 
אחר כך אבל יש הוכחות)  
אבל עמיר המשיך ללא לאות לגלות את סימני השביל ולצהול באופן כללי

קטפנו ואספנו דומים שדומים בטעם לתפוח. שוב דרכנו על סירה קוצנית וראינו איך היא קפיצית ויכולה לשמש כמזרון ואחר כך שוב אכלנו דומים  והיינו שמחים

 הטרקטורון חיכה לנו בכרם הפנצ'ר לא התפרץ והעיקר שחזרנו הביתה בשלום.  




זה היה קטע לא ממש הרואי וחשוב. בלי גיבורי על  ולקחים. אבל אולי אחרי כל הדרמות של נובמבר עמוד ענן וצבעאדום,  פריימריז ופוליטיקה וכ"ט בנובמבר ישראלי ופלסטיני מגיע לנו עץ דומים על גבעה ומרחבים אין גמר

וסבתא צוף מוסיפה

ביום שישי הכנתי ארוחת ערב לילדי, נכדיי, בנות זוג, ארוחת יומולדת לאלכס הקושקוש. וכל אחד סיפר סיפור אחד מילדותו. אני אהבתי, נראה לי שכולם אהבו. הכנתי אוכל שאהבתי לאכול להכין ולראות את כולם נהנים ממנו.

בשבת, אני הגעתי ונשארתי בבית בלכיש, ארגנתי לי זמן איכות עם עצמי. קראתי נמנמתי ראיתי "האישה הטובה", עונה 4, היא טובה המרגוליס הזאת.

כשכולם שבו בצהלה הרגשתי איזה יופי שהם הגיעו בדיוק כשהתגעגעתי, אכלנו, הגיעו  שושנה וסבא אמנון, נסענו לבקר את אמא שלי ראינו איתה תוכנית על בדיחות וצחקנו ביחד, עד שהיא היתה עיפה נורא נתנו נשיקת לילה ונסענו הבייתה מה זה מלאים בשמחה על המשפחה שיש לנו. 

על השיזף

וגם פה

ופה
ועל הסתוונית פה