ארמון רב תפארת

בין חגי האביב – אחרי יום העצמאות ולפני שבועות המשכנו את המסלול שלנו. אלון הגיע איתנו הביתה עוד ביום חמישי בערב , הלך איתי למחרת לראות אותי  מסתפר אצל דן - והתרשם עמוקות מהאופציה של קרחת כפי שהתברר מאוחר יותר - (בסוף הבלוג  גם אתם תראו) ואחר כך נסענו ונפגשנו עם מירי קובי ועמיר אצל דרורה ועמירם בעין כמונים או כפי שכונו על ידי אלון במיטב המסורת המשפחתית - דרורם ועמירה .

פגשנו גם את טלי ובהמשך דור ההמשך הלך לראות עיזים כי בכל זאת  עין כמונים . יש סכוי שכשיגדלו יהיו רועים כמו שאתם רואים

עמיר הרואה ונראה

התברר שגם היה שם טרקטור!!!!

 ואני ישבתי במרפסת מול חתיכת הגליל עם כוס תה  ורוויתי נחת

כשעלו חזרה עמיר הראה שנחישות והתמדה, התעלמות מנפילות  יאפשרו גם לילד בגילו לרכב על קורקינט.

אחר כך באו מודי וליאן ורוב ילדיהם , טלי, סלעית ואלון שלה, וגם פלג ויערה וצמד צאצאיהם . היה נעים ונוח להיות בחיק אנשים אהובים ואוהבים נוח כמו נעלי בית אוהדות הצאצאים התמזגו וגם המבוגרים היו קציצות וקניידלך


 ועוגות ללא הפסקה -  כי מירי וקובי שהיו אמורים להביא עוגות אכן הביאו וחוץ מזה צוף שחשבה שבטח לא יביאו מספיק  נתנה לי הוראות כלליות  בסגנון תביא "קצת"  עוגות ו"משהו"  בלי סוכר ושחררה אותי לחופשי בבורקין בנימינה. ועוד מתפלאים. סיפרנו בדיחות במקום הראשון "למה ציפית" על ידי קובי 

בורקין 

קצת עוגות 

עוד קצת עוגות

קצת וודקה 

היה מה זה כיף הגענו למסקנה שצריך לעשות מפגשים כאלה יותר. ישנו כמו תינוקות ובבוקר עוד שתינו יוגורט  וקנינו גבינות. חשבנו טלי ואולי סלעית ואלון שלה יבואו גם  יבואו איתנו אבל יצאנו בלעדיהם. ההזמנה פתוחה. 

ירדנו מעין כמונים לטבריה  בטבריה אגב אף חנות לא פתוחה בשבת אבל מצאנו מכולת עם ערבי ג'ינג'י.|(| יש זן כזה של ערבים ג'ינג'ים.  חוץ מזה שדתיים דתיים צובעים לכתום את הזקן כי לפי המסורת למוחמד היה זקן ג'ינג'י)  

נקודת ההתחלה בעין פוריה 

תכננו לסוע על השביל מטבריה עד לאכסניה אבל שער חסם את דרכנו אז התגלגלנו עד לעין פוריה מה שקיצר קצת את המסלול ובהתחשב בזה שמפה לשם כבר היה צהריים זה לא היה ממש נורא.. סיפרתי לאלון על  הכנרת ועל  המים שנאספים בה ומשקים את כל הארץ, קצת על החלוצים שבאו מחוץ לארץ לא נרשמו שאלות מכשילות.

בעין פוריה פגשנו עוד מטיילים מטופלים בילדים אבל עד שארגנו אוטו ללמטה וחזרה ישבנו לבד ראינו ששם הרי גולן אבל לא הושטנו יד ולא נגענו .

ירדנו בין המטעים אלון נזף במי שהלך לפניו, כי הוא המנהיג, עד שהסברנו שמנהיגות נוצרת על ידי זה שפשוט הולכים ראשונים ולא בגערות . המסר הופנם.

אלון נזכר בדרך שכבר המון זמן הוא לא ראה את אלכס אז התקיימה שיחה צפופה מרגשת ותמימה בינהם. סוכם שאלכס ונתי באים לקטע הבא.

מי קרח על הכובע - אלון וסבא עושים שטויות 
היה מה זה חם.  אני גיליתי לאלון שקוביות קרח בגב זה נעים גם למי ששם וגם למי שמיושם. המשכנו בהרטבת כובע במי קרח שהתקבלה בשמחה למרות ההסתייגות הראשונית. 

הארמון כמו שהיה לפני . 

די מהר מצאנו את עצמנו מול בית טריידל - הארמון רב התפארת על שפת ים כנרת ברחוב הראשי של המושבה. נרשמה קריסת מערכות טוטאלית בגלל החום. את האוטו השארנו בבית הקברות של כנרת בזמני הבוקר האופטימיים כשחשבנו שנגיע עד לשם וסבא עופר כמבוגר האחראי הלך במו רגליו (מהלך 2 סיגריות!) להביא את האוטו. לא אחסוך מאלון את הביקור בבית העלמין כי זו מסורת משפחתית. השבוע נתי שיתף אותי בשריטה שהביקורים התכופים שם גרמו לו  כי כל פעם שהיינו איכשהו בסביבה הכרחתי את כולם לשבת על הקבר של רחל ולשיר, עד שחזרתי משם  פגשו הממתינים עוד משפחה שהולכת את השביל. (שלנו יותר יפה)  שרנו את השיר המתבקש. ויש עוד בצוע  ועליתי עם מירי להביא את האוטו מעין פוריה.

בדרך עוד עצרנו במסעדת "סהרה" – מיץ רימונים קפוא סלטים ושיפודים כמו שצריך . אני ונכדיי כמחווה לכנרת כרסמנו דג שלם.  
(אמנם דניז ולא אמנון אבל גם דניז גדל בברכות.
פרט טריוויה לא ממש חשוב דניז בטורקית זה ים. הדג נקרא בטורקית "צ'יפורה דניז" כלומר ציפורה מהים  כדי להבדילו מדג דומה שגדל בברכות.  בארץ - שהטורקית אינה נפוצה בה כידוע-  קוראים  פשוט דניז כי מישהו בטח חשב שזה מצלצל קצת צרפתי. בארץ הדג  לא ממש גדל בים אבל זה מעניין רק טורקים) 

שם הרי - לא נגענו 

 .  נפגש שוב ביוני - חגיגות השנה הראשונה לפרויקט.

וגם הפועל לקחה את הגביע כך שאפשר להיות ממש שמחים מאוד.

השבוע אחרי שהלכנו  פגשנו בצרכניה של לכיש חבורת "שביליסטים"  שהולכים רצוף מאילת צפונה. אלון התרשם אבל נראה לי שהם אפילו עוד יותר. נתי דמיין את אלון בפקולטה (לחקלאות מה איזה פקולטה ) בקרקע ומים עם כל המושבניקים אומר בקול הבס שבוודאי יהיה לו - " מה שביל ישראל הלכתי אותו כשהייתי בן 3. 

והנה הפתעה : 

אלון  עם מה שהסתתר מתחת לתלתלים

וצוף הוסיפה: 
ביום חמישי היינו בלכיש לקחנו את אלון לישון אצל סבאסבתא, אירוע שכיח האהוב על המשתתפים בו עד אין קץ. בבוקר היינו אלון ואני בסידורים, בית ספר : "סבתא את מכירה פה מישהו בבית ספר?" ורכישת חרב כסופה, משימה לא פשוטה בעונה כל כך רחוקה מפורים. 
עופר ואלון נסעו לבורקין לקנות עוגות, ואלון סיכם את הביקור בציון של: הלחם שלהם מאוד מאוד מאוד טעים. 
יצאנו לכיוון עין כמונים לדרורה ועמירם, היה נפלא להטמע בחיק משפחת אוברוצקי הענפה והאוהבת. הייתה ארוחת יומשישי עטורה במבוגרים שאני אוהבת, נוער שמדגים כל אחד בסגנונו את הדמיון שלו למשפחת אברוצקי, ונכדים אברוצקים ובוריים פעוטים. כל המיקס הזה הצליח ליצר כזה כיף ואושר, האושר הזה של להיות ביחד דורות רבים ולהרגיש בטוחים ובמקום הנכון, אני בטוחה שכשכל אחד שמרגיש זאת מבין על מה אני מדברת . 
בבוקר אחרי ארוחת בוקר  ירדנו לנו לכוון כינרת, כאשר השביל מוליך אותנו למטה ואלון מנהיג אותנו רוב הזמן. 
כשישבנו מול "ארמון רב תפארת" וחכינו למכוניות ועופר ומירי, הגיע טרקטור מיוחד שגזם דקלים, היה מה זה מרתק, קובי הסביר לנו איך זה עובד ואני אלון ועמיר נהננו להבין, אני באופן אישי כל כך אוהבת כשבן שלי יודע. 
היה מרענן להפליא להגיע ל"סהרה" ללגום מיץ רימונים/לימונים סחוט ביחד עם הצאצאים.
שיהיה טוב!